הגלות וגאולת ישראל מסמלות את  הניכור העצמי של האדם ואת תקוותו לגאולה. על בסיס רעיון חסידי זה, גבריאל שטרנגר עוקב אחרי מסעו של היחיד אל חירותו האישית. הפסיכואנליזה מתארת בפרוטרוט את היטלטלות האדם בין געגועיו למצב קדמון של התמזגות עם אמו לבין הצורך בקיום עצמי. תורת הקבלה רואה בשבר הפנימי של האדם הד לצמצום הנוכחות האלוהית, שהתלווה להיווצרות העולם הזה. חוויית הגירוש מגן עדן, והקושי בקבלת המציאות הלא מושלמת, מְצֵרים את המרחב הרוחני שלנו ומביאים אותנו לחיפוש קיצורי דרך ופתרונות שווא. מתוך שילוב מקורי של מקורות קבליים וחסידיים עם תובנות של הפסיכואנליזה המודרנית, שטרנגר מתחקה על תהליכי ההתבגרות הנפשית של האדם, כפי שבאים לידי ביטוי, לדעתו, בשלבים השונים של ההגדה של פסח. סיפור יציאת מצרים הוא סיפורו של האדם המבקש לגאול את עצמו מהקיום הכוזב, ולפתח קיום אמתי המעוגן בנשמתו הפנימית, שהיא חלק אלוה ממעל. שטרנגר פורץ את הדיכוטומיות החונקות שהתרגלנו אליהן (כגון דתי – חילוני, רוחני –  גופני, תאולוגי – פסיכולוגי), ופותח פתח לשיח רוחני ותרבותי שונה, מתוך התייחסות אל תורת ישראל כאל עץ חיים רלוונטי לאדם המודרני המחפש אחרי אושרו האישי. 
 
"חוויה אישית המוציאה את האדם מחשכת מצרים אל חיים חופשיים ומאוזנים."
הרב שלמה ריסקין